פורסם על ידי: אילאיל | 29 בינואר 2011

היומיום החורפי והפתעותיו

 

השוק מתחת למסילות המטרו של קו 6

 

מקרוב

כמובן שהדרך במטרו חשפה בפני סודות ודברים חדשים על גבריות צרפתית, ממש לידי ישב איש מחויט למשעי עם תיק מותאם לשרוכי נעליו והעניבה?! התאימה בול למזג האוויר בחוץ.. צריך לציין מה היה הצבע? אך ההפתעה הגדולה ביותר היתה:

גרביונים הם לא רק לנשים..

כשהאישה פנתה אליבזמן שצילמתי אותה, התפלאתי לגלות שאינה מבקשת כסף על אומנות הרחוב שלה, אלא, בקשה בחיוך חסר שיניים ועיניים נוצצות, שסיל וו פלה- אשלח לה את התמונות למייל.

מפתיע לגלות שדווקא בחלק מהרובע ה-19, הנמצא רחוק מהשיג עינם של תיירים וגם מפריזאים, שוכנת פיסת אדמה יפהייפיה. מדובר בגן קטן, בו משחקים תמיד ילדים מכל המוצאים האפשריים. אבל מה שהכי מעניין ותמיד מרגש מחדש בנקודה הזו, ושלכבודו ניתן לפגוש שם גם צלמים ותושבים מהכשונה שמתקבצים לכבוד האירוע המרגש,  הן שקיעות היפות ביותר שאני מצאתי כאן.

פריזאי אסלי!

.

תצפית על גן בלביל מלמעלה

התמונה הבאה היא רק מבוא לשקיעה, שעתידה היתה להיות אחת היפות היותר. אבל, אתן לה את הכבוד הראוי לה, ואתם מוזמנים לצפות בה ברשומה הבאה. 

עוד תתייפה ותסמיק במליון גוונים

פורסם על ידי: אילאיל | 22 בינואר 2011

בית

גם בפריז

בית בעברית הוא זכר- למרות שכשאומרים "בואו נלך הביתה" יש לבית סיומת ה' של בנות, אבל הוא נותר גבר. משונה יותר, שכשמבטאים את המילה, הפה נפתח ונסגר מייד בסיום המילה. כאילו הדובר פותח וסוגר דלת באומרו את המילה הזו.

אילו בצרפתית- בית זו נקבה. כמו הרבה מילים בעברית וצרפתית גם המילה הזו יוצאת דופן ואין לה את סיומת הנקבה המקובלת של e. אך כשמבטאים את המילה "maison" הפה נשאר מעט פתוח, כאילו שישאר טעם של עוד בית..

הנה תמונות של כמה בתים פה:

זום על הקומה השנייה

.

הרובע השלישי

להל"ן הבית העתיק ביותר בפריז, נמצא גם כן ברובע השלישי:

הרובע השלישי

כל בית צריך גם עץ, או עציץ או לפחות פרח בארגטל. הנה הגרסה הפריזאית:
פורסם על ידי: אילאיל | 19 בינואר 2011

שבת בבוקר

בשכונה, גיליתי שלא רק באוסטרליה המים הפתיעו:

לא רק הקישון מצמיח זנבות למי שקופץ לתוכו

סיבוב בצד השני של השכונה, לכיוון הרובע השלישי:

12 בצהריים

מהרחוב

התמונות הבאות הן מאיזור שנקרא "קאנל סאן מארטן" והוא ברובע העשירי. הקאנאל הזה נבנה בימי נפוליאון ומעניין לראות שבשני צידיו מזדחל הכביש שנמוך ממנו. לאחרונה התפרסמה כתבה על הקאנאל, או על איפה לסעוד בסבביבת הקאנל ב"עכבר עולם". מוזמנים לקרוא ויותר מכך לבקר. או בינתיים לראות את התמונות ולהתכונן.. הקאנל, היא שריד מימי נפוליאון. האיזור הוא ציורי להפליא ולא סתם הסרט "אמילי" צולם בין היתר גם שם.

הקאנאל

.

עדיף מרחוק- המים יפים יותר

מה עושים בפאריז בשבת בבוקר ליד הקאנאל?

סירה מסוג אחר התחילה את צליחתה בקאנאל

ששש..

היה נראה שהילד לקח את האבא.. ולא להיפך

..

בית קפה מקסים, באווירה תל- אביבית להפליא עם מנות מפתיעות ומשקה מיוחד של לימטנענע חם עם דבש!

וכן: התפריט היומי מוגש על לוח אישי וקטן

הויכוח סביב שולחנינו היה האם ביצה רכה היא אכילה או לא?.. בכל אופן, היא מצויה שם

..

על בטן מלאה, מתפזרים לסידורי סוף השבוע (התלת יומי באופן קבוע), ונשאלת השאלה: כמה בני משפחה אפשר להרכיב על זוג אופניים אחד?

וואלה!

1

2

3

4

פורסם על ידי: אילאיל | 18 בינואר 2011

מסורות מקומיות שהתגלתה ביום של "מקריות"

הפעם הראשונה בה נתקלתי ב"גאלט דה רואה" היה בבוקר יום שישי, קר ואפור.(כמה מפתיע?!) מיד אספר איך התגלגלתי להגיע לרובע החמישי ולרדת מהאוטובוס מול מאפייה שפרטייה יכתבו בהמשך. בדיעבד, העוגה פחות מעניינת ממי שפגשתי ומהשיחה הקולחת, שהתחילה במקרה. אבל היא בהחלט שווה טעימה. ולסיפור של אותו יום שישי: ניסיתי את מזלי באחת מלשכות הבירוקרטיה הצרפתית, אך לאחר שהסתבר לי שחסר לי עוד טופס שפתאום היה הכרחי, התפניתי לעשות דבר שתמיד רציתי לנסות. והוא: לעלות על איזשהו אוטובוס, לנסוע עד למקום שנראה מסקרן, ולרדת שם. בלי לפתוח מפב, בלי לתכנן.. כך היה. צעדתי תחת המטרייה הצהובה שלי (ככה גם כשאפור יש אשלייה שמשהו זהוב זורח מעל הראש) ומצאתי את עצמי בבית קפה שכונתי ואוטנטי בקצה הרובע החמישי. ניסיתי לכתוב לצד כוס הקפה והגשם שהתדפק בחוץ, אך במהרה נדדתי לקריאת העיתון. בצרפתית. מן הסתם לא הבנתי הכל, אז שאלתי את האיש לידי אם יועיל כבודו, מיסיו, לבגיד לי מה פירוש המילה הזו כאן, וההיא פה למטה?
יצאתי משם אחרי 4 שעות של שיחה מרתקת עם צלם פריזאי שמשום מה מעודכן להפליא במה שקורה במזרח התיכון, לרבות ישראל. והכתבה? שאותה תכננתי לסיים ולשלוח לעיתון בארץ? היא המתינה לקפה הבא.. אז כמו שדוקטור סוס אמר :" כשיוצאים, מגיעים למקומות נפלאים".

בחלון הראווה מככבות העוגות עם הכתר

בחודש ינואר נהוג לאכול בפריז עוגה מיוחדת שנקראת "גאלט דה רואה". בתוך העוגה משליכים הפתעה, בסגנון הפתעות ביצת הפתעה של קינדר- רק יותר מעוצבות וקטנות. הסועדים הזללנים חולכים את עוגת בצק העלים הזה שבתוכו ישנה שכבה עבה של קרם קשדים, תפוחים או משהו אחר שהוא קרמי ומתוק. מי שמקבל את ההפתעה בחלק שלו- הופך למנצח וזוכה בכת המפואר שכמובן נמכר עם העוגה. במאפיות שמתמחות בעוגיות המאקארונים, עוגה כזו מקוטר 10 ס" עלולה לעלות בין 25- 30 יורו. טעים? טעים!

כתר+ עוגה+ הפתעה. קומפלט

יודעי דבר אף גילו לי, שכל המנהג הזה התפתח בחצר המלוכה.

היו יותר מידי נסיכות ונסיכים, בלי מספיק עוגות טעימות ורגילות ובעיקר בלי משחקי חברה נושאי פרסים. הרי זהו הפתרון המושלם!

כנראה שלא היה לחם.. אז נאלצו לאכול-

יש את אלו הקונים אותן, ויש את המתחננים לחתיכה..

איייאייי

פורסם על ידי: אילאיל | 18 בינואר 2011

השבוע הראשון של ינואר בתמונות

על המדף

מה שאפשר לעשות עם צנצנת יוגורט ישנה והעדויות יינות המוצלחים

רובן מהגרות מפורטוגל, אבל זו?..

צידו של בניין מגורים ברובע ה14

העדפתי את הפרופיל

סמוך לסאן מישל, שעת בוקר מוקדמת(9) והפריזאים טרם רוכבים לעבודה..

פורסם על ידי: אילאיל | 9 בינואר 2011

סתיו בחלונות

במבט לאחור, היו גם הרבה צבעים וניחוחות וקולות התקבצ'צ'וות של עלים ישבים נבוסף לענייני העבודה. הנה טעימה קטנה, של הסתיו שהיה ומזמן התחרט והחליט להבשיל לחורף קר. תמונות ותיאורים בקרוב..

אני לא רגילה שלמילה "סתיו" יש צבע משלה שמבצבץ מבין האותיות שלה וכמעט גורם להן לנשור ולהפוך לאותיות אחרות. בפריז היה ריח לסתיו- מן ריח שנחבא ברוח הקרה שנושבת מבין הסמטאות, בכניסה למטרו וליד הסיין, בעיקר לעת ערב. ריח המורה על הבאות- שאותי, די הדאיגו. איך לעזאזל חיים בעיר בה הזריחה ב9:00 והשקיעה ב15:30? איך חיים בעיר באפור?

אבל את התשובה לשאלות האלו אפשר היה לדחות קצת ולשטוף את העיניים בכתומים ואדומים כהים.

שיחקתי בזום, ובנסיון ללכודכמה שיותר גוונים.וכמה  יכולים להיות לעיר ההופכת מלחיים סמוקות לאדישות קרה הנשזרת בשמים?

זום

 

 

בום זום

ואז:

זום שלוש- המתכת החובקת את שורשי העצים ודואגת שלא יברחו

פורסם על ידי: אילאיל | 9 בינואר 2011

חוויות ראשונות בעיר האורות הקיצית

אחרי סופ"ש מעניין שבו הייתי לבדי בבית של משפחתי המאמצת (שבע נפשות מתוכן חמש בנות ושני בנים כולל את ההורים עם אמא מרוקאית אסלית והרבה קוסקוס מופלטות וכו), יצאתי היום ליום סידורים ארוך מבחבי העיר.לא ארחיב על חוויות הלילה שעבר הכוללות בתוכן הרפתקה לילית משעשעת בדיעבד בלבד- איחור המטרו האחרון ומסע חיפושים של אוטובוסיים ליליים בתחנות לא נכונות שנגמרו בברכת ברוך שפטרנו מלילה זה, שאכן היה שונה מכל הלילות.  

שמחתי לקום בבוקר בנחת ולהתחיל עוד יום בו אני משננת הלוך ושנון לעצמי שאנני תיירת כאן, אני לא תיירת..ניווטתי קצת בניוווט עירוני פשוט של ארבע החלפות מטרו, הליכה ע"פ שמות של רחובות שמוחבאים בין שלטי מאפיות ומחסנים אחוריים של חנויות עיצוב ואיבזור גדולות, עד הגעתי לבניין הסוכנות היהודית.בבנין קיבל את פני הקב"ט בשיחה אופטימית המציגה את חדוות חיי היהודים בעיר האורות.עכשיו יש לי הוכחות לכך שעיר האורות לא תמיד מאירה את פניה לצרפתים בני דת משה.השיחות בבניין הסוכנות התארכו עד שאפילו השמש בכבודה ובעצמה יצאה וכבדה אותנו בנוכחותה.צריך להבין שפה מדובר שמאורע מרגש שלא מתרחש בכל יום ביומו. למזלי שכהשמש יצאה כבר סיימתי את סידורי הרשמיים עם סוכנים יהודיים האחריים על הא ודא חשובים, ופגשתי חבר של חבר של חברה שלי.בחור צרפתי שעשה עעלייה לפני שנה.הוא עושה תואר שלישי בטכניון (בגיל 25) ומשמש כמתרגל להנדסת חשמל.הסתבר אחרי החהליכה מרובה ברחובות העיר עם הסבר מדוקדק עם שמות ארכיטקטים רובעים בתי קפה וכו, שהאיש מומחה גם ברפלקסולוגיה.זה מנסיון של שעת מסאג' בפארק מלכותי אחרי הצהריים לצד שירת שירים של זמרים ולהקות ישראליים שהוא הפליא להכיר ולאהוב.ימי עבודה רגילים בפריז כמו יום שני הזה מרגישים כיום מיוחד.בגנים הציבוריים הכל הומה ונעים כאילו אין צרות ודאגות- כל עוד הציפורים מצייצות ומליוני הפרחים המסודרים ברקמה חיה, פורחים בשלל צבעים.

נדמה גם שהגברים המחולפים בעלי מדי בד עבים חובשי כובעים הרקומים בחוט שני כסוף- אינם חברי תזמורת המסתובבים בעיר אחרי הופעה, אלא שוטרי הגנים.תפקידם? אתם בטח תוהים כמוני- הוא לדאוג שאף אחד לא יושב על הדשא הרטוב והירוק, שאין ריבים בגן, שהציפורים זוכרות לזמר ושהכל- כולל עצים, כשורה.

השיחה הנעימה והסקרנות שבלהביט בפנני העולם החולפים ומשתנים בקצב מסחרר בשבילי הפארק- מכל הגילאים המינים והארצות התחלפה במהרה בהמשך השוטוים לעבר הרובעים הלאטיניים, חציית הסיין, המסעדות, הצרפתים ,התיירים ההומלסים ובעלי דירות הפאר.קשה להסביר במילים מועטות כלכך בשעת לילה מאוחרת כזו איזו מגוון ועושר תרבותי יש רק באנשים המהלכים ברחובות.בליל של צלילים וצבעים מתערבל עם רוח קרירה ונעלם בין הגגות הגבוהים.כדי להרגיש שממש מכירים דברים בקרוב, ישבנו בבית קפה יהודי קטן- ברובע היהודי מן הסתם בו ניתן למצוא חלות לשבת, תרי"ג מצוות קשורות בשקים עם סרט אדום, כל מאפי צרפת אפויים וטריים עם חותמת כשרות, אבל הכי חשוב ומרשים- זה הפלאפל המפוסרם אותו אוכלים עם לא אחר ממזלג.בנימוס, בהתאם לחוקי המקום.אף אחד לא צועק שנגמרו הפיתות, או מזמר שירי חמוצים וזיתים כבושים או מרשה לטיפת טחינה לנזול על חליפת ארבעת החלקים והעניבה.מדהים איך עם הצרפתי אילף את תרבות הפלאפל והפך אותה למוזיאון של מזון שבסוף התור מקבלים מנה ססגונית ומסודרת להפליא.

מאחר שקשה לסרב כלכך הרבה פעמים ביום לקינוחים הצרפתים- קינוחינו היה "מיל-דה- פוי" ז"א מליון דפים של בצק עלים הממולאים בינם לבין עצמם בקרמים רכים ומתוקים עם דוגמאות אסטטיות מסוכר וקרם וניל מעל.מעולה.אם מישהו מזדמן למאפייה מקומית צרפתית(הכי קרוב אליכם זה וודאי בנתניה) שווה לנסות את העניין.

אסיים בהתנצלות על כך ששכחתי את המצלמה שלי היום ככה שכל מה שקראתם לא מתועד בצבע וצורה.תאלצו להאמין ולהמתין לתמונות אחרות שתבאנה, אינשאללה.

פורסם על ידי: אילאיל | 9 בינואר 2011

ראש השנה ב"שאטלה" תיאטרון מפואר בלב העיר

כל מיני דרכים קיימות כדי לחגוג את ראש השנה ,כידוע.אחת מהן, היא "בדרך הקלאסית".דמיינו לכם, את אולם הקונצרטים החגיגי בפריז העומד במרכז העיר ומקושט פסלים ומזרקות וכמובם שסיביו פרושים בתי קפה וחנויות קטנות.אולם הקונצרטים הום נסגר בפני קהלו הרגיל כדי שיוכלו להגיע למקום אלו הרוצים לפתוח את שנתם בשירה והקשבה.בכניסה לאולם הגדול פתאום צץ חפץ שלא ראיתי מאז שהגעתי לכאן: גלאי מתכות.סמוך לדלתות עמדו שוטרים ואנשי בטחון רבים שהסתוו בעוברי האורח הרגילים המציפים את רחובות פריז.כל באי האולם עטו חליפה שלה לפחות 4 חלקים.חיבוקים ונשיקות, לחיצות ידיים וריכולים קטנים הביאו את הקהל העומד שמבואה להכנס לאולם.כסאות מרופדים בקטיפה אדומה סדורים סביב במה גדולה שעליה אני מתפלאה לראות תפאורה בעברית.במבט חטוף שאני מעבירה סביבי נגלה האולם בעל קומת יציע עם נברשות, מאות כיסאות החובקות עשרות יושבים ולראשיהם  וראשיהן כיפות. אני מתיישבת לצד המשפחה המארחת שלי והתפילה מתחילה.שלושה רבנים חולקים את קריאת הטקסטים והמילים כשמאחורי הבמה פוצחת בשירה מקהלה מקצועית יש לציין של שני סופראן,אלו וטנור עם נגן עוגב.המקהלה הלא עליזה שרה את שירי התפילה ברוגע ואיטיות מרשימים.האורות רכים וחלשים (לעומת תאורה ישראלית כמובן) והכיסאות הנוחים יחד עם בליל העברית- צרפתית בהחלט מזמין לחלום לכבוד השנה החדשה.למעשה, משנכנסתי להיכל הזה וזיהית כלכך הרבה סימנים יהודיים לא ציפיתי לא לזהות אף אחת ממחרוזת השירים שהושרו.העיברית במבטא הצרפתי אכן מקשה על ההבנה אך יחד עם זאת מנגינה אחת מוכרת אכן היתה משמחת אותי במקום ובסיטואציה הנוכחית.לבסוף נישאו מילותיו של בובר, או לפחות ציטוט או לפחות אזכור של שמו.הודעות על מחר וכאלו ונגמר.

אבל לא באמת נגמר..לא ציפיתי לסדר ראש השנה שאורכו כאורך סדר פסח וטעמו של דבלים ותמרים. אכן מפתיע, ראש השנה המתחיל על כיסאות קטיפת ארגמן ונגמר בסדר ארוך אל תוך הלילה..בון אנה- הם אומרים ואני עונה, שנה טובה.

פורסם על ידי: אילאיל | 8 בינואר 2011

עיר האורות בחג האורות

עיר המכנה עצמה עיר האורות, מציבה לה רף גבוה, בעיקר כשהתקופ היא חשוכה וקרה. מאחר וכריסמס הוא החג הגדול הרציני היחיד, היא מקושטת ומעוצבת לכבוד השנה החדשה ו"נואל".( כריסמס) כל חלונות הראווה מציעים בגוון דקורציות שמחכות חודשים רבים כדי לנצנץ לאלפי התיירים והפאריזיאים המציפים את הרחובות ושקיות, קופסאות, מתנות ופלשים של מצלמות. ואילו אצלי, עובר חודש עמוס של מבקים ומבקרות. להל"ן חלק מהתמנות של פריז החורפית, לעיתים עטופה בצעיף שלג ולעיתים רק בקור חודר חעצמות (קר יותר מהמדבר בלילה!) המדגיש את האורות המבליחים מכל עבר.

שנה אזרחית טובה..

החלק הפנימי של השער המטורף ב"לה דפאנס"

כמו עטלף הנדסי ענק..

מבט מבין שוברי הרוחות מזכוכית

 

פורסם על ידי: אילאיל | 8 בינואר 2011

שבועות האחרונים בעיר האורות

כמה שעות לפנ השלג הכבד השני לפני "החגים " הנוצריים הנוצצים.

חצר ארכיון העיר, rue des archives

עוד מהשכונה-

הגן השקט שלפני חודש האדים משלכת, משנה את פניו:

« Newer Posts - Older Posts »

קטגוריות