פורסם על ידי: אילאיל | 30 במרץ 2011

קונצרט מפואר ב"אינוואליד" עם הפסנתרן הישראלי ירון קולדברג ותזמורת חיל האווויר הצרפתי

 

לפני חודש שאלה אותי חברה שעובדת בשגרירות אם להזמין לנו מקומות לקונצרט ב" אינוואליד". לא סתם קונצרט, אלא גם עם כבוד השגריר הישראלי שיבוא לשמוע את נגינתו המופלאה של ירון קולדברג, הפסנתרן הישראלי, כמובן. אחרי שאמרתי שברור- לא שידעתי ממש למה לצפות, היא הוסיפה ש" צריך לבוא לבושים יפה." אפילו זכרתי לרשום את האירוע ביומן- הצרפתי יש לציין, בו יום שלישי הוא היום השני בשבוע ולא השלישי. אח"כ לך תסביר לילדים בשיעורי עברית למה יום שלישי הוא כמו שלוש ובהגיון הצרפתי הוא בכלל אמור להיקרא יום שני?

בכל אופן, הקונצרט. לפני כשבועיים בסעודת שבת של ישראלים שמתגעגעים לארוחות שישי  עם ארומה של ישראל, פטפטנו והזכרנו את הקונצרט. מה יהיה שם? עלתה השאלה, והתשובה  שהגיעה היתה- טשאייקובסקי, שומאן, ראבל ועוד. "אבל רגע-" פתאום אמר הסטעד המארח- :הם לא מתו כבר?!"

נכון, הם בעצמם לא היו הערב בכנסיית האינוואליד שנבנתה אי שם בשלהי תקופת מלוכתו של לואי ה14. גברת עם קול רך סיפרה במשך 20 דקות על הסטוריית המקום, האדריכלים, באי המקום מאז ועד היום. מצחיק לגלות ששם המנהל כיום הוא, לא פחות ולא יותר מ" לואי קאטור"! העתקה? בן לשושלת מלכות ?(כמעט) לא יודעת..

אז זה בדרך לאינוואליד-

המגרש השכונתי- האינוואליד ממש מאחור

אכן באנו לבושות יפה, ואני אפילו יישמתי את אחד הסודות המהותיים של הפריזאיות. אגלה לכם, זה קשור לעקבים. הצרפתיות לא באמת פוסעות על הקיסמים המגוחכים והבלתי אפשריים כל היום. הן שמות בשקית בד בתיק ,את הזוג היפה וארוך העקב ומאחורי ספסל/ חברה/ חבר/ מטרו הן במהירות רבה מחליפות נעליים. כך היה הערב. קיפצתי בין השלוליות עם נעליים נוחות ואז כשחצינו את רחבת הכרכרות האדירה בעלת הבליטות המקשות על אלו הנועלות עקבים- "עליתי על עקבים". בהחלט אפשר להבין למה סינדרלה זרקה את הנעל שלה כשמנסים ללכת לאורך זמן כך. המספר אמר שהנעל נפלה לה וכו' אבל אל תאמינו. היא בעצם היתה הגברת הראשונה שהסירה מעליה את ההוכחה העצובה למשפט: כדי להיות יפה, צריך לסבול. מי אמר שזה יפה והחדיר לנו את זה לראש? אברר, אבל זה לסיפור אחר.

אז, הבנים בשחקים כדורגל בדרך, אנחנו נכנסות לרחבה, ממתינות לעוד חברה שהביאה את הכרטיסים מכוך נסתר שהיה כמובן בכניסה, אך כדי לגלות את זה צריך לחצות את כל הרחבה, לשאול, להתבאס ולחזור. ונכנסים.

נברשות, כנסייה אדירה, ספסלי עץ מרופדים קטיפת ארגמן. כמעט מתחיל..

נברשות באינוואליד

ועוד

 

 

הקהל- כמה מאות אנשים

תפאורת הקונצרט- הדביר של הכנסייה

מנסים לראות..

 

תזמורת חיל האוויר האוויר הצרפתי- ראשים בלבד

הקונצרט נחתם בקונצ'רטו ליד שמאל לפסנתר ותזמורת ברה מאג'ור מאת ראבל. ירון ניגן עם התזמורת את הסולו המרשים שנגמר עם חיבוק חם מהדוד השגריר. והפתעה בקרוב:


Responses

  1. לולה!את כל כך מוכשרת!הכתיבה שלך מ ד ה י מ ה..
    הציורים והצילומים יפהפיים ומרתקים!

  2. תודה.. כיף לקרוא תגובות!


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: