פריז של מטה- קטקומבות!!!

 

תמונת פתיחה: שתי חברות, מורות חיילות לשעבר בבי"ס שדה במדבר- שמתרגשות מאד מפריחת הפרחים בגנים והגינות בפריז, מוצאת את דרכן לרובע ה-14. (אני חייבת להודות שאני התרגשתי יותר כי ליעל, אחרי טיול במזרח העובר דרך שווקי פרחים בהודו ותאילנד, גינות בפריז הן לא הכי מרגשות..) מזל שהיה תור ארוך- כמעט כמו בכל דבר שווה ערך בפריז. אז התרגשתי וצילמתי עדות לאביב בפריז- די הפוך ממה שראינו כעבור 10 דקות:

.

.

 

יופי. פורח ושמח ואנחנו בתור כדי לראות את הקטקומבות של פריז. מה זה? שרידיהם של בין 6-7 מיליון פריזאים. נשמע מעניין. השומרים עושים בדיקה בתיקים- הרגשתי בבית- הקופאית האפריקאית עצבנית ומזרזת אותנו כבר לרדת במדרגות הלולייניות, ונכנסים. טוב, יורדות בגרם מדרגות במשך כמה דקות טובות. זה היה הרגע להחליט פה אחד שזה לא מקום לקלאסטרופובים. יורדים ויורדים וזוג אמריקאיים מאחורינו אומר שזה "אווסם"- אבל עוד לא ראינו כלום.

חדר עם הסברים היסטוריים, כמה ציורים ורישומים מלפני 200 שנה כשמחסן הגופות כבר היה קיים לצרכים סניטאריים. אך הופתענו לגלות שהיה גם תרגום לאנגלית! בהחלט מרגש, אין הרבה מקומות בעיר בהם מכירים בקיום השפה האנגלית. וחמור מכך- החיוניות שבשימוש בה.

ההליכה במסדרונות תת קרקעיים, שנמצאים אפילו מתחת לתעלות המטרו- מזכירה לנו  את מנהרות הכותל. מה דומה: הריח בעיקר, התיירים, התאורה וההליכה. מה שונה: אין מדריך/ה דתיים – למעשה אין מדריכים בכלל- והבאות, יפתיעו.

החלל הראשון שנפתח מציג קצת הסברים וגם דגמים של מבנים מהמאות: 17-18.

עדיין נראה נחמד..

הסברים על הקירות המספרים את הסטוריית המחילות, וכתובות על הקיר שנראות לנו כמו הגראפיטיים של פעם. אותו רעיון, רק באמצעים שונים.

עוברות על יד באר תת- קרקעית בה היו החוצבים שבנו את העיר התת קרקעית הזו, שטפו את רגליהם ואת כל גופם לפני יציאתם לאור היום. או הלילה בטח, בתם עבודתם המפרכת.

היום, לתוך אותה באר, תיירים מנסים לקלוע מטבעות וסנטים. מן מנהג שלא ברור לי. אלא לשם שיפורי יכולות הקליעה המדויקת- אבל נעים יותר להתאמן בחוץ ולא בבור מתחת לאדמה שהוא בית קברות הסטורי. היסטרי גם. עוד רגע תראו..

מקלחת חוצבים

השביל ממשיך ואז שלט חרוט בקיר מודיע שמכאן, מתחילה ממלכת המתים. ואכן ממלכת המתים נפרשה בפנינו:

"עצור! זה כאן, ממלכת המוות" ( תרגום ספונטאני)

השלט המקדם את פנינו מסביר, בסבר פנים של מליון גולגלות- שהצילום עם פלאש אסור. מה פלאש?!? תהינו, די המומות מכמויות הגולגלות שהביטו בנו בעינייהן חלולות. וזה, היה רק תחילת ההליכה..

"בלי פלאש"

ממשיכים ללכת ואחרי 30 דקות של הליכה בעיר המתים הזו, כמעט נהיינו אדישות למה שרואים.

לצידי השביל

מה שבאמת מזעזע בכל ההליכה הזו, היא האסטטיקה בה הכל מסודר. כאילו העובדה שכל בית הקברות הזה נמצא מתחת לפריז מחייב דווקא שגם עשרות אלפי העצמות תהיינה מסודרות כאילו היו פארק. יש ממש ציורים שנבנו עם השלדים: לבבות, צלבים, עיגולים. לעיתים יש שלט שיש גדול עליו כתוב את שם בית החולים ואת התאריך שבו רוקנו לכאן את המתים שהצטברו בו.

זום

מי אוהב את מי עד המוות ואחריו?!?

שניים מתוך 6-7 מליון..

 

מצידי השביל

ממשיכים

.

פרטי ביה"ח

מציטוטים המצויים בין העצמות עם הפפרופיל של יעל

ועוד ציטוטי מוות

שתו ממעיין הנעורים במחשכי עיר המוות

עמודים בדרך

התקרה לפני היציאה

ואיך לא? שלדים למזכרת?

העסקית של היום בקפה השלדים

קפה/ חנות/ רעיון הזוי שאמור לקנות תיירים

כשיצאנו, השומר ביקש לבדוק לנו את התיק. בדיקה בטחונית? לא ממש. מסתבר שהרבה תלמידים לרפואה מנסים לגנוב עצמות וגולגלות. אז בודקים את התיקים כדי לחפש בהם עצמות.. איזה יצור מוזר זה האדם!

אחד מחברי הפריזאים סיפר ליעל ולי כעבור כמה ימים שיש לאחד מחבריו את המפות העתיקות של כל עיר המתים. העיר הזו משתרעת על פני כמה קילומטרים טובים והגישה אליה דרך מערכת הביוב העתיקה. הוא בעצמו היה שם, עם החבר המשוגע לדבר. נכנסים דרך אחת ממסילות המטרו, ואז פונים אי שם בחושך לתוך המערות הסגורות בפני הציבור. אבל אם לא יודעים ב- ד- י- ו- ק לאן ללכת, כנראה השבילים מסועפים ואמות המים התת קרקעיות בדרך כה עמוקות, שאפשר לאבד בקלות רבה.
מה שנקרא- פריז של מטה..