"…כיצד מזהים הגננים זה את זה? לא אגלה לכם את הסוד. אולי לפי הריח, אולי לפי קוד כלשהו או אות סודי, אך עובדה היא שמייד בפגישה ראשונה מזהים הם איש את רעהו , אם במבואות התיאטרון ואם במסיבת תה או בחדר המתנה של רופא שיניים. השיחה תמיד תיפתח בהחלפת דעות על מזג האוויר ("לא, אדוני, אביב כזה אני לא זוכר בכלל.") ומשם היא תמשיך ותיסוב על שאלות הלחות, לפעמים תתמקד בדליות, בדשנים כימיים, בשושן הולנדי מסוים -"לעזאזל, כרגע אני לא זוכר את שמו, נו, זה לא משנה, אני אתן לך בצל שלו.") בתותי גינה, במחירונים אמריקאיים, בנזקים שהחורף גרם השנה, בכנימת המגן, בחרציות ובנושאים דומים.
זה רק נדמה שמדובר בשני גברים בסמוקינג במבואת תיאטרון, המציאות עמוקה ואמיתית יותר- אלה הם שני גננים מושבעים עם מעדר ומזלף בידיהם.
מרץ בפריז
מרץ- על גדרות האבן
בפארק השכונתי
מרבדי עלי כותרת
כאשר השעון שלכם נעצר, אתם מפרקים אותו תחילה בעצמכם ורק אחר כך מוסרים אותו לשען. כאשר מתקלקלת לכם המכונית, אתם ראשית כול מרימים את מכסה המנוע ודוחפים את אצבעותיכם פנימה, ורק אחר כך פונים למכונאי. כל דבר בעולמינו הוא בר תיקון ושיפוץ, אבל כנגד מזג האוויר אין מה לעשות. שום להט או יוהרה, שום חדשנות, סקרנות או כפירה לא יעזרו. הניצן נפתח והנבט עולה, כל אחד על פי דרכו ורק כאשר בא זמנו. כאן אתם נוכחים לדעת בענווה עד כמה חסר אונים הוא האדם. אתם מבינים שסבלנות היא אם כל חכמה– וגם כשאין בידיכם לעשות שום דבר אחר."
פה ושם 
להשאיר תגובה