פורסם על ידי: אילאיל | 14 במרץ 2011

המטרו

המטרו בפריז ( http://www.ratp.fr/plan-interactif/) הוא עולם בפני עצמו. עיר שלמה מתחת לאדמה, או כמו שאני מעדיפה לתאר אותה- המעיים של העיר. תמיד, כשיוצאים ממנו, נפלטים לרחוב ויש בלבול ראשוני ונסיון להבין- איפה אני בכלל?!. במטרו מאבדים הרבה דברים; אך המשמעותי ביניהם הוא חוש הכיוון. אני גם הספקתי לאבד בו זוג כפפות, מטריות והרבה זמן יקר.

יתרונות במטרו: יש כמה עיתונים חינמים שמחלקים בעיקר בבוקר בתחנות מרכזיות. לדוגמת"מטרו" (שם מקורי ושנון); "20 מינוט" ;(נכון, זה עשרים דקות; אבל אפשר לסיים לקרוא את כל העיתון בקצת פחות מזה.) "דירקט מאטה" (הישר בבוקר- בתרגום חופשי) ועוד. אז בזמן שמשתקשקים בין קרונות צבעוניים אפשר גם לנסות לקרוא. לי זה בד"כ קשה כי יש יותר מידי הסחות דעת: הומלסים שנכנסים, מבקשים סליחה על זמנינו היקר בברכת בוקר טוב ואומרים: "קוראים לי פייר דה גרו ואני בן 35 עם 6 ילדים ובלי עבודה. אני נמצא מזה 7 חודשים ברחוב ואין לי איך לכלכל אותי, את השתחייה שלי ואת כל ילדינו." (שכמובן הולכים יחפים ורעבים). "אז אולי, לכם, יש כמה אגורות לנדב לנו, או איזה "טיקט רסטו" (שוברי ארוחות צהריים צרפתיים) או בגד חם?..טוב, אז יום טוב לכם ותודה על ההקשבה." הוא או היא מסיימים את דבריהם בגרון ניחר ודמעות מאולצות בפינות העיניים. הם עוברים בין הנוסעים, מנסים לכלוא מבטים וככה גם לכלוא מטבעות בכוס הפלסטיק שלהם.

יש גם את נגני המטרו שנכנסים לקרון עם חצוצרה/ גיטרה/ תוף מרים ושירי ילדות בספרדית/ אקורדיון/ סקסופון/ או חליל פאן. אני חושבת שאלו הם שלל הכלים שיצא לי להאזין לנגינתם תוך כדי נסיעה. חלק מהנגנים בהחלט מוכשרים ואכן משמחים את האווריה ברכבת. אחרים, יוצרים סביבם אווירה כבדה של עמל יומי קשה ומילותיהם מצטרפות להמולת הנסיעה של תחנה- פתיחת דלתות- צפצוף אזהרה- סגירת דלתות והלאה לתחנה הבאה. אבל דווקא כשאני נהנת מנגינתו/ה של איזו מוזיקאימטרו כזה או אחר, אני מקווה שאגיע לתחנה לפני שהוא יחליף קרון. למה? כי אם אני מעריכה אותו, ארצה לתת לו יותר מרק 20 סנט, וגם 2 יורו. ודווקא לכן, כשיחלוף על ידי עם כוס הפלסטיק אשפיל מבטי ואתחבט האם רק היום- לנגן הזה אתן כמה פרוטות או אולי לא, עדיף שינסה ללכת לנגן במקום מכובד יותר או בכלל אני רוצה לבקש, אם אפשר- שדוקא ימשיך בנגינתו שהנעימה את נסיעתי וחיברה פתאום בין כל הנוסעים המנוכרים בקרון שהודות לו לא צללו עמוק באייפונים/ בלקבריים שלהם. ובזמן שכל המחשבות הקבועות כמעט מתנגנות אצלי בראש- הוא כבר מזמן מנגן במקום אחר.

תופעה שאנ מוצאת מדהימה- היא שבמטרו ה-כ-ל הופך להיות מרתק. אישה מוציאה שוקולד מהתיק, מקלפת את העטיפה המרשרשת ואוכלת בהנאה רגילה של מישהו שאוכל סתם משהו טעים. אבל במטרו- זה מעניין יותר מהרגיל וכל מי שיכול להסתכל מביט בשקיקה באישה אוכלת שוקולד. אם מישהו מדבר בטלפון- כולם יטו אוזן ויקשיבו במה מדובר. אהה.. ביתו הקטנה. פרצופי הזדהות, חמלה, בושה: איך הוא מעיז לדבר עליה ככה במקום ציבורי! וכך הלאה.. הכל פשוט זז לאט יותר מתחת לאדמה.
רק כשהמטרו מגיח לפתע מעל האדמה לצורך חציית הסיין או נסיעה בשכונות לא יפות במיוחד- כולם נצמדים לחלונות כאילו היתה זו הפעם הראשונה בה הם רואים אור יום או פנסי לילה..
בשבוע שעבר כשנסעתי בקו 3 התעמקתי בטיפוס שישב מולי. באיזה ריכוז תקתק באייפון שלי- כנראה ביצע שם רכישות בבורסה. אני מקווה בשבילו שהפטנט המביך לצורך שיפור הראייה אכן עזר לסיים את יום המסחר בעליות שערים אישיות.

מה שסטייל וגיל עושים לאנשים. קו 3 (ירוק עכור)

שני דברים מיוחדים הפתיעו אותי במטרו. האחד, היה איש שנראה משונה באופן רגיל. כלומר, מסוג הטיפוסים שהעיניים מתרגלות אליהם בעיקר בעיר המטרו התחתית. אחרי 5 שניות בהן נסענו- הוא לקח נשימה , משך את שערו אחורנית בתנועה מוחצנת מידי- ופתח את פיו. הוא סגר אותו אחרי 20 דקות שבהן הוא דקלם מונולוג מהצגה מודרנית. אישה אחת שטחבה לכוס הפלסטיק שלו 10 יורו או יותר, החלה מספרת לו איך היא, פעם היתה גם שחקנית כשהיתה צעירה ואיך התיאטרון ממשיך והוא, אנשים כמוהו משמחים אותה ויישר כוח!..אכן פתיחות שלא אופיינית לבני הרפובליקה הצרפתית.. ואז ירדתי.

השני, היה ליצן מטרו בקו אחד.(הצהוב והמרכזי) הוא נראה כאילו היה תיכוניסט שהעדיף לעשות ג'אגלינג בתוך בגדי ליצן. אבל למען האמת, הוא היה הליצן העצוב ביותר שאי פעם ראיתי.

אפילו כתבתי ככה אחרי זה:

הוא רואה את העולם מחולק
לשניים, על ידי אפו המוגזם, כתפוח .
אינו נופל בשקשוקים חדים
הודות לקסם מקצועו העצוב.
ליצן מטרו.
מישירי המבט הם תמיד אלו
שלא יזכו לסיבוב הג'אגלינג הבא,
יקדימו את הכובע הריק בידו הרפה
וירדו בתחנה הקרובה.
אך הנשבים בזמזום שריקותיו-
המפריחות פרפרי ענק
ומולידות תנינים וקופים צווחניים המטפסים
על ידיות המתכת על התקרה-
אלו, יביטו בו
רק מאחורי העיתונים- שאינם קוראים
והמסכים הקטנים המפרידים בינם לבין אנשים
הנושאים בדידות ונישאים
מהתחנה הזו לבאה,
מליצן עצוב קבצן
לאחיו מוכר הערמונים בעגלת סופר.
פריז של מעלה, פריז של מטה-
אח, אח.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: