פרקי גננות- הגנן בפברואר

פרק ב'

"בפברואר ממשיך הגנן את העבודה שהחל בינואר, בייחוד בגידול מזג האוויר. עליכם לדעת שפברואר הוא תקופה מסוכנת המאיימת על הגנן בכפור, בשמש, ברטיבות, ביובש וברוחות. אותו חודש הקצר מכולם, אותו ננס בין חודשים, אותו חודש בוסר קקיוני, מעובר ולא סולידי כלל, בולט בין כל האחרים בתחבולותיו הזדוניות. היזהרו בפניו. ביום הוא מוציא בעורמה ניצנים מהשיחים ובלילה שורף אותם.. רק השד יודע למה בשנה מעוברת נוסף יום אחד דווקא לגמר החודשים ההפכפך, המנוזל, הערמומי הזה. בשנה מעוברצ היה צריך להוסיף יום לחודש מאי היפהפה, כדי שיהיה מניין יום שלושים ושניים, והכל אז היה כשורה. וכי מדוע זה מגיע לנו, הגננים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סמוך למגדל אייפל- זה מה שגדל בחורף, לצד התורים הארוכים לעלייה למגדל

 

עבודה עונתית נוספת, היא ציד של סימני האביב הראשונים. הגנן אינו מייחס חשיבות לחיפושית או לפרפר הראשונים, שנחשבים בדרך כלל למבשרי האביב. ראשית כל, לא איכפת לו מחיפושיות בכלל, והפרפר הראשון הוא לרוב הפרפר האחרון דאשתקד, ששכח למות. אותות האביב הראשונים שהגנן אורב להם מפורשים יותר. ואלה הם:

1- הכרכומים, שמנצנצים בדשא וצורתם חודים נפוחים ומתעגלים, יום אחד מתבקע אותו חוד (איש עדיין לא זכה לצפות בכך) ומוציא צרור קטן של עלים ירוקים יפהפיים, וזהו אות האביב הראשון. הלאה.

2- מחירוני המשתלות שהדוור מביא לבית הגנן על אף שהוא יודע אותם בעל- פה..

3- פעמוני שלג.. תחילה הם נראים כחודים ירקרקים בהירים המבצבצים מתוך האדמה. אלה מתבקעים לשני עלי רחם וזהו זה. כעבור זמן מה, כבר בתחילת פברואר, הם מוציאים פרחים. ואני אומר לכם שלא דקל הניצחון ולא עץ הדעת ולא זר עלי דפנה אינם יפים יותר מהגביע הקטן והעדין שנישא על גבעול חיוור המתנועע ברוח הקרה.

4- השכנים אף הפ סימני אביב מובהקים. ברגע שהם מגיחים לגינות שלהם עם מעדרים ומכושים, מספריים ורפייה, משחות לעצים ומיני אבקות לאדמה, מבין הגנן בעל הנסיון שהאביב מתקרב. אי לכך הוא לובש מכנסיים ישנים ויוצא כמותם עם כלי גינה, כדי שגם שכניו ידעו שהאביב מתקרב ויפיצו את הבשורה המשמחת איש לרעהו מעבר לגדר…"

פה הפרק ממשיך בתיאורים קצת מלאים על עיבוד האדמה עם קליפות ביצים ושאר ירקות, לא אלאה אתכם. והסוף החשוב לאירופאים אוהבי הפרחים בחודש פברואר:

" בינתיים, לידיעתכם, פעמוני השלג כבר פורחים, פורח גם ההמאליס בכוכבים צהובים זעירים והיחנון מוציא ניצנים תפוחים. ואם תסתכלו היטב, (עליכם לעצור אותה שעה את הנשימה), תגלו ניצנים ונבטים כמעט בכל פינה. אנחנו הגננים לא נכנעים, הנה כבר עולה בנו חיות חדשה."

החלטתי לבדוק אם הסופר הצ'כי מבין גם בפברוארים בפריז, והנה התוצאות:

פרח אניס כשריד לאגסים ביין

מה שגדל בחממה הביתית

ש משהו בדברי הצ'כי. מזל שמזג האוויר שם דומה למדינת פריז

יום אחד, כשטיילתי לתומי בפריז צפיתי במו עיני בחבורה עליזה, המזכירה מעט חניכי מנוף מנומסים מאד- ששתלו פרחים בגינות הציבורוית. עמדתי על גשר קטן הצופה על הסיין, הכביש והגיה המתהדרת, אך לצערי לא היתה לי את המצלמה איתי.

חזרתי לשם כעבור יומיים, וזה לא נראה אותו הדבר, אבל האביב- מרגישים שעושה מאמצים  להנביט ניצנים ראשונים.

הגינה- ועוברי האורח

ליד הסיין

אחרון חביב:

" ניצנים נראו נראו (לא) בארץ.."