פורסם על ידי: אילאיל | 21 בפברואר 2011

יום ראשון

שלא כמו בארצינו הקטנטונת, ביום ראשון אין את "שביזות יום א'" או את הקושי השבועי שבחזרה לשגרה. פה, בעיר באפור המצב שונה בתכלית. ראשית, יום ראשון הוא באופן קבוע הזנב של סוף השבוע, הבא עלינו לטובה. לקח לי זמן להתרגל לעודבה שלא צריך להתבאס ולהתארגן מחדש כל מוצ"ש, כיוון שיש עוד יום חופש! בצרפת יש חופש ובין לבין יש עבודה. השבוע מתחיל מאוחר כרגיל, ביום שני ואת סוף השבוע מריחים בחמישי בערב. למרות שגלגל"צ לא לוחש באוזנינו "כמעט.. סוףשבוע" ברור שזה  מייד מתחיל. זה בגדול. עד כאן לא חידשתי לכם יותר מידי.. אבל אבל- ילדים בארץ הזו, לומדים 4 ימים בשבוע. קראתם נכון. הימים הם- שני, שלישי, חמישי ושישי. סה טו. למה לא לומדים ביום רביעי? התשובה שקיבלתי לכך מפי מקומיים, זה שזה תמיד היה כך. מסתבר שחוץ מכבודה של המסורת שהיא במקומה מונחת, לילדים יש חוגים. מתי ינגנו על פסנתר וירקדו באלט אם לא ביום רביעי? ואני עניתי- למה שלא יעשו את זה בשאר ימות השבוע אחרי הצהרים, כמו שאני וכל יתר הישראלים עושים/ עשו? את התשובה לכך גיליתי כשהתחלתי ללמד ילדה קטנה עברית. השיעור הוא בשש וחצי בערב- ישר אחרי בי"ס. משמע, ילדי כיתה א' יוצאים את ביה"ס אחרי שהשמש מזמן שקעה. מי שמאשר להם לצאת לקהל ההורים, האחים והבייביסיטרים הרועדים מקור- הוא אדון המנהל. הוא מורה באצבעו הדקה אחרי הידוק משקפיו אל חוטמו, אחת אחת ואחד אחד, כל ילד בתורו יוצא. אבל גם המנהל מתעייף וצריך חופש לעיתים תכופות. לכן, יש עכשיו את חופשת פברואר בפריז. שימו לב- אחת לחודש וחצי- כולם יוצאים לשבועיים חופש. למה? כובע.

אז הרבה פריזאים לא נמצאים בעיר כי הם בדיוק עושים סקי באלפים, אבל אלו שכן, נהנים מיום ראשון עירוני ושקט.

כל ההקדמה הזו היתה בשביל לספר על אתמול, בתמונות.

ראשית, ריצת בוקר- בכל יום ראשון סוגרים את "איילון מזרח" ואת "אילון מערב" לאורך הסיין בפריז. העניין הוא עידוד הפעילות הגופנית בקרב הציבור הרחב. ככה זה נראה:

רצים

הסינים

משפחה ספורטיבית

.

נוף

טאי צ'י בפארק

מתגלגלים ורצים

ישירות מהריצה הארוכה שנגמרה בשוק "באסטיי" נערכו קניות בדוכן האהוב עלי במיוחד. אולי בגלל שבסוף כל קנייה הם טוחבים בשק הקניות חופן קלמנטינות זוהרות או חיוכי בננה צהובים..

להל"ן חלק מהרכישות:

טרי עם ריח של אדמה לחה

צנוניות את רוצה? עם זנב, עגולות, אדומות או מאורכות עם כתם לבן? ואני,השבתי בחיוב על הזנב, רק רציתי צנוניות..

בננות שהגיעו בדואר מספרד

וגם:

.

מדוכן קטן ונחבא קניתי את הריבה הטעימה ביותר בטעמתי כאן- לימון וג'ינג'ר וגם: תאנים, קינמון וג'ינג'ר. האיש מאחורי השולחן המתקפל הוא מי שמכין, מערבב, ממלא בצנצנות, חותם במכסים ולבסוף כותב על כל צנצנת את יום הוולדה, תאריך אחרון, תנאי אחסון, רכיבים וכו וכו.
דוכני הביצים והגבינות מדיפים ריחות כל כך חריפים שלפעמים עדיף לעצור את הנשימה בזמן קניית הגבינות הצרפתיות במיוחד.
אבל מדוכן הלחם, אני לא מסוגלת לא להתענג על העוגה הקטנה והכחולה, שלא ראיתי כמוהה עוד באף מקום:

קומפוזיציה עם בננה לצד קפה מהביל (רצוי)

למי שאינו מזהה- זה מאפינס אוכמניות!

עד כאן, על ראשיתו של היום ההוא, והמשכו בהמשך..


Responses

  1. התמונת מחממות את הלב


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: