טקס הסיום של קורס צרפתית בסורבון

יום שבת אפרורי של פברואר, ואנחנו- כל אלו שסיימו על פי קנה המידה הצרפתי בהצלחה יחסית את סמסטר החורף בצרפתית, נפגשים ברחוב סאן ג'אק 195, במכון לחקר הימים והאוקיאנוסים לטקס הסיום. חשוב לציין לפני התמונות מספר נקודות חשובות: הציונים בצרפת נעים בין 0-20. באופן מפתיע, מצטיין הוא מי שמקבל 14. שאיפה למצוינות? לא ממש.. בכל אופן, קבלתי מייל לפני כשבוע, המוסר שלכבוד הטקס המדובר לקורס שנמשך כשלושה חודשים( לא כולל את שני הוואקאנסים שבני השבועיים שהיו באמצע) ושלוש פעמים בשבוע- צריך לבוא מוכנים. למה הכוונה? תהיתי.. בדיעבד, הייתי צריכה להביא המון סבלנות, לפנות של כל אחרי הצהריים של יום שבת ולהביא כרית נעימה ומתנפחת המתאימה לנמנומים ספונטאניים המזכירה לי את הנסיעות הביתה משדה בוקר עם החיילים התשושים בקו 60 ואז ברכבת מבא"ש לכיוון צפון..

אבל לצרפתים, "מוכן " לסיום טקס שכזה כמובן מפורש באופן אחר. התבקשנו להגיע לסורבון על מנת לקחת תוגות. תוגות?! כן כן. במקרה באותו היום עבדתי עד מאוחר מאד ולא יכלתי ללכת לאסוף את התוגה שלי. כצפוי, הגעתי באיחור ישראלי אופנתי של 4 ימים לקבל את ההזמנה שלי, וכן, אם חייבים אז גם את התוגה.

ממול למבנה הסורבון ברחוב ראספאיי 214 הבטתי שוב בבניין עם הפלחים- ארכיטקטורה אנדמית פאריזאית.

פלחים- לא רק בתפוז

וגם:

מה שנקרא- מבט רחב

פגשתי את השומר והסברתי שלא יכולתי להגיע לפני כן ואם אפשר, בבקשה הזמנה לטקס. והוא: המפפפפפפפפפפ, ( מי שלא מכיר, זה הצליל הנפוץ ביותר בקרב פאריזאים כשמשהו לא עולה כרצונם, א לחילופין כשאין להם מושג מה לעשות..) מנענע את ראשו, מניח את ספל הקפה והעיתון בצד ופותח בנאום שלכל דבר יש זמן ומקום ואת התוגות החגיגיות הייתי צריכה לאסוף לפני כמה ימים.. לבסוף, הוא התקשר כנראה לחברו השומר במבנה הראשי של הפנתאון של הסורבון או למזכירה וגילה שהוא יכול לתת לי הזמנה לטקס. ואת התוגה? אותה תצטרכי להתאמץ ולחפש ביום הטקס! אמר ופנה לענייניו. מרסי ואו רובווואר וצללתי למנהרות המטרו.

יום שבת:

אפרורי, ואביך עם עננינם מחניקים של גשם שנדמה שממש מתאמצים לא להתעטש ולהשפריץ מטח של גשם קר.

רחוב סאן ג'אק 195, המכון האוקיאנוגרפי ע"ש (שימו לב- לא חייל שנהרג באחת המלחמות או משפחה שנספתה בשואה) הנסיך ממונאקו שאהב את הים והקדיש את חייו להוללות ולציד חיות ים. בימים ההם זה נקרא "מחקר". בכניסה לחצו את ידי ונתנו לי תוגה והשיבו על שאלתי- האם זו חובה? השיבו שבוודאי ושם, יש אולם התארגנות לנשים.

חדר ההלבשה

במהרה האולם הפך לסטודיו לצילומים של יפניות עם קימונו מתחת ותוגה מעל, איראניות עם כובע מרובע על רעלה שחורה..

עם חברה ברזילאית שאמרה- סיל טו פה- בואי נצטלם עם מבטא כבד מארצות השמש

נתבקשנו להכנס לאולם המפואר בשני טורים עורפיים ולא, אי אפשר לשבת ליד חברים כי כבר יש שישה אנשים בספסל שלכם.. אבל יש המון מקום והיא רוטנת וממשיכה להפריד בין אלו שמעדיפים חברים מהשיעורים על פני התרווחות על כסאות הקטיפה הכחולה.

נברשות וטיפונת אור אחרי צהריימי טיפוסי חודר מבעד לרוזטות בחלונות

חבר מחבר המושבעים של הסורבון

חבר נוסף שבהמשך עקבתי אחרי התעניינותו בטקס הארוך..

הנואמת על הנסיך המנוח ותשוקתו לאוניות וים

כשחלם על עוד ספינות..

הטקס ממשיך, עם אסייתית שמנגת מוזיקה מימי הביניים

התלהבות מנאום של התלמידה המצטיינת ברמה הגבוהה ביותר- רוסייה שמילותיה מעירות מעט את המנמנמים

ושוב נאומים ארוכים על נסיכים וצרפתית..

טקס נהדר! ממש חלומי

חשוב להדגיש שכל הישנים למיניהם הם חבר המושבעים- החשובים מהנהלת הסורבון שדם הנסיכות זורם בעורקיהם. הם ישבו בשורה מול הקהל ורק בסוף, אחרי שחלקם נאמו ורובם ישנו, הקרואו את שמותינו ואת הארץ ממנה באנו והם- החשובים לחצו לנו את היד, שאלו שאלה וחצי והמשיכו לעמוד שם ולהגיד היי וביי לכל מסיימי סמסטר החורף- כאלף איש במספר.

ציור הקיר באולם- חיי הנסיך יורד הים

לסיכום- אני הלכתי לפני שהטקס הסתיים כי שלוש שעות עם תוגה, תעודה בקלסר מפואר בהחלט היו מספיק והיו עוד דברים לעשות.

נדמה שהטקס הזה היה חשוב יותר מלימוד הצרפתית- המורים בד"כ דברו על כל נושא העולה ברוחם בלי קשר לכלום- העיקר שיהיה בצרפתית!

סטטיסטיקה מעניינת: הרוב המוחלט של התלמידים היו יפנים, אחריהם ההראזילאים ואז שאר העולם.

למעט בחור אחד אחר- הייתי הישראלית היחידה ובכלל הייתי רשומה שם כפולנייה..