יום שבת אפרורי של פברואר, ואנחנו- כל אלו שסיימו על פי קנה המידה הצרפתי בהצלחה יחסית את סמסטר החורף בצרפתית, נפגשים ברחוב סאן ג'אק 195, במכון לחקר הימים והאוקיאנוסים לטקס הסיום. חשוב לציין לפני התמונות מספר נקודות חשובות: הציונים בצרפת נעים בין 0-20. באופן מפתיע, מצטיין הוא מי שמקבל 14. שאיפה למצוינות? לא ממש.. בכל אופן, קבלתי מייל לפני כשבוע, המוסר שלכבוד הטקס המדובר לקורס שנמשך כשלושה חודשים( לא כולל את שני הוואקאנסים שבני השבועיים שהיו באמצע) ושלוש פעמים בשבוע- צריך לבוא מוכנים. למה הכוונה? תהיתי.. בדיעבד, הייתי צריכה להביא המון סבלנות, לפנות של כל אחרי הצהריים של יום שבת ולהביא כרית נעימה ומתנפחת המתאימה לנמנומים ספונטאניים המזכירה לי את הנסיעות הביתה משדה בוקר עם החיילים התשושים בקו 60 ואז ברכבת מבא"ש לכיוון צפון..
אבל לצרפתים, "מוכן " לסיום טקס שכזה כמובן מפורש באופן אחר. התבקשנו להגיע לסורבון על מנת לקחת תוגות. תוגות?! כן כן. במקרה באותו היום עבדתי עד מאוחר מאד ולא יכלתי ללכת לאסוף את התוגה שלי. כצפוי, הגעתי באיחור ישראלי אופנתי של 4 ימים לקבל את ההזמנה שלי, וכן, אם חייבים אז גם את התוגה.
ממול למבנה הסורבון ברחוב ראספאיי 214 הבטתי שוב בבניין עם הפלחים- ארכיטקטורה אנדמית פאריזאית.

פלחים- לא רק בתפוז
פגשתי את השומר והסברתי שלא יכולתי להגיע לפני כן ואם אפשר, בבקשה הזמנה לטקס. והוא: המפפפפפפפפפפ, ( מי שלא מכיר, זה הצליל הנפוץ ביותר בקרב פאריזאים כשמשהו לא עולה כרצונם, א לחילופין כשאין להם מושג מה לעשות..) מנענע את ראשו, מניח את ספל הקפה והעיתון בצד ופותח בנאום שלכל דבר יש זמן ומקום ואת התוגות החגיגיות הייתי צריכה לאסוף לפני כמה ימים.. לבסוף, הוא התקשר כנראה לחברו השומר במבנה הראשי של הפנתאון של הסורבון או למזכירה וגילה שהוא יכול לתת לי הזמנה לטקס. ואת התוגה? אותה תצטרכי להתאמץ ולחפש ביום הטקס! אמר ופנה לענייניו. מרסי ואו רובווואר וצללתי למנהרות המטרו.
יום שבת:
אפרורי, ואביך עם עננינם מחניקים של גשם שנדמה שממש מתאמצים לא להתעטש ולהשפריץ מטח של גשם קר.
רחוב סאן ג'אק 195, המכון האוקיאנוגרפי ע"ש (שימו לב- לא חייל שנהרג באחת המלחמות או משפחה שנספתה בשואה) הנסיך ממונאקו שאהב את הים והקדיש את חייו להוללות ולציד חיות ים. בימים ההם זה נקרא "מחקר". בכניסה לחצו את ידי ונתנו לי תוגה והשיבו על שאלתי- האם זו חובה? השיבו שבוודאי ושם, יש אולם התארגנות לנשים.
במהרה האולם הפך לסטודיו לצילומים של יפניות עם קימונו מתחת ותוגה מעל, איראניות עם כובע מרובע על רעלה שחורה..
נתבקשנו להכנס לאולם המפואר בשני טורים עורפיים ולא, אי אפשר לשבת ליד חברים כי כבר יש שישה אנשים בספסל שלכם.. אבל יש המון מקום והיא רוטנת וממשיכה להפריד בין אלו שמעדיפים חברים מהשיעורים על פני התרווחות על כסאות הקטיפה הכחולה.


את מקסימה, מוכשרת ועם טביעת עין לאנשים מיוחדים, לאירועים עם קורטוב הומור וציניות בריאה.
כן, אמלינו יש מספיק אקשיין ל10 חיים במקביל והם משתדלים לנפח במעט חגיגיות את השגרה האפורה שלהם. הולכים בתלם של הדורות הקודמים ומקדשים את ההמשכיות, המסורת והשמרנות.
למרות הכל – זה מענין ומעורר מחשבה
כיצד את יכולה לנצל את הכשרון שלך באופן יותר פומבי ומעשי?
האם ראית את הסרט ג'ולי וג'וליה ? נסי להשיג אותו הוא קשור לפריז, לבישול, לכתיבת בלוג וכשרון שפורץ להצלחה
ספרי לי
שלמה
By: שלמה on 14 בפברואר 2011
at 15:54
התמונות חדות ומגניבות. לא חשבתי אף פעם על פתרונות לנדודי שינה בצורה כ"כ יצירתית. אני מקווה שקיבלת ציון של 13 , לא להביך את המערכת
By: shani ziv on 15 בפברואר 2011
at 6:53