כמובן שהדרך במטרו חשפה בפני סודות ודברים חדשים על גבריות צרפתית, ממש לידי ישב איש מחויט למשעי עם תיק מותאם לשרוכי נעליו והעניבה?! התאימה בול למזג האוויר בחוץ.. צריך לציין מה היה הצבע? אך ההפתעה הגדולה ביותר היתה:

כשהאישה פנתה אליבזמן שצילמתי אותה, התפלאתי לגלות שאינה מבקשת כסף על אומנות הרחוב שלה, אלא, בקשה בחיוך חסר שיניים ועיניים נוצצות, שסיל וו פלה- אשלח לה את התמונות למייל.

מפתיע לגלות שדווקא בחלק מהרובע ה-19, הנמצא רחוק מהשיג עינם של תיירים וגם מפריזאים, שוכנת פיסת אדמה יפהייפיה. מדובר בגן קטן, בו משחקים תמיד ילדים מכל המוצאים האפשריים. אבל מה שהכי מעניין ותמיד מרגש מחדש בנקודה הזו, ושלכבודו ניתן לפגוש שם גם צלמים ותושבים מהכשונה שמתקבצים לכבוד האירוע המרגש, הן שקיעות היפות ביותר שאני מצאתי כאן.
להשאיר תגובה