הפעם הראשונה בה נתקלתי ב"גאלט דה רואה" היה בבוקר יום שישי, קר ואפור.(כמה מפתיע?!) מיד אספר איך התגלגלתי להגיע לרובע החמישי ולרדת מהאוטובוס מול מאפייה שפרטייה יכתבו בהמשך. בדיעבד, העוגה פחות מעניינת ממי שפגשתי ומהשיחה הקולחת, שהתחילה במקרה. אבל היא בהחלט שווה טעימה. ולסיפור של אותו יום שישי: ניסיתי את מזלי באחת מלשכות הבירוקרטיה הצרפתית, אך לאחר שהסתבר לי שחסר לי עוד טופס שפתאום היה הכרחי, התפניתי לעשות דבר שתמיד רציתי לנסות. והוא: לעלות על איזשהו אוטובוס, לנסוע עד למקום שנראה מסקרן, ולרדת שם. בלי לפתוח מפב, בלי לתכנן.. כך היה. צעדתי תחת המטרייה הצהובה שלי (ככה גם כשאפור יש אשלייה שמשהו זהוב זורח מעל הראש) ומצאתי את עצמי בבית קפה שכונתי ואוטנטי בקצה הרובע החמישי. ניסיתי לכתוב לצד כוס הקפה והגשם שהתדפק בחוץ, אך במהרה נדדתי לקריאת העיתון. בצרפתית. מן הסתם לא הבנתי הכל, אז שאלתי את האיש לידי אם יועיל כבודו, מיסיו, לבגיד לי מה פירוש המילה הזו כאן, וההיא פה למטה?
יצאתי משם אחרי 4 שעות של שיחה מרתקת עם צלם פריזאי שמשום מה מעודכן להפליא במה שקורה במזרח התיכון, לרבות ישראל. והכתבה? שאותה תכננתי לסיים ולשלוח לעיתון בארץ? היא המתינה לקפה הבא.. אז כמו שדוקטור סוס אמר :" כשיוצאים, מגיעים למקומות נפלאים".
בחלון הראווה מככבות העוגות עם הכתר
בחודש ינואר נהוג לאכול בפריז עוגה מיוחדת שנקראת "גאלט דה רואה". בתוך העוגה משליכים הפתעה, בסגנון הפתעות ביצת הפתעה של קינדר- רק יותר מעוצבות וקטנות. הסועדים הזללנים חולכים את עוגת בצק העלים הזה שבתוכו ישנה שכבה עבה של קרם קשדים, תפוחים או משהו אחר שהוא קרמי ומתוק. מי שמקבל את ההפתעה בחלק שלו- הופך למנצח וזוכה בכת המפואר שכמובן נמכר עם העוגה. במאפיות שמתמחות בעוגיות המאקארונים, עוגה כזו מקוטר 10 ס" עלולה לעלות בין 25- 30 יורו. טעים? טעים!
כתר+ עוגה+ הפתעה. קומפלט
יודעי דבר אף גילו לי, שכל המנהג הזה התפתח בחצר המלוכה.
היו יותר מידי נסיכות ונסיכים, בלי מספיק עוגות טעימות ורגילות ובעיקר בלי משחקי חברה נושאי פרסים. הרי זהו הפתרון המושלם!
כנראה שלא היה לחם.. אז נאלצו לאכול-
יש את אלו הקונים אותן, ויש את המתחננים לחתיכה..
איייאייי
פה ושם 
להשאיר תגובה