פורסם על ידי: אילאיל | 9 בינואר 2011

חוויות ראשונות בעיר האורות הקיצית

אחרי סופ"ש מעניין שבו הייתי לבדי בבית של משפחתי המאמצת (שבע נפשות מתוכן חמש בנות ושני בנים כולל את ההורים עם אמא מרוקאית אסלית והרבה קוסקוס מופלטות וכו), יצאתי היום ליום סידורים ארוך מבחבי העיר.לא ארחיב על חוויות הלילה שעבר הכוללות בתוכן הרפתקה לילית משעשעת בדיעבד בלבד- איחור המטרו האחרון ומסע חיפושים של אוטובוסיים ליליים בתחנות לא נכונות שנגמרו בברכת ברוך שפטרנו מלילה זה, שאכן היה שונה מכל הלילות.  

שמחתי לקום בבוקר בנחת ולהתחיל עוד יום בו אני משננת הלוך ושנון לעצמי שאנני תיירת כאן, אני לא תיירת..ניווטתי קצת בניוווט עירוני פשוט של ארבע החלפות מטרו, הליכה ע"פ שמות של רחובות שמוחבאים בין שלטי מאפיות ומחסנים אחוריים של חנויות עיצוב ואיבזור גדולות, עד הגעתי לבניין הסוכנות היהודית.בבנין קיבל את פני הקב"ט בשיחה אופטימית המציגה את חדוות חיי היהודים בעיר האורות.עכשיו יש לי הוכחות לכך שעיר האורות לא תמיד מאירה את פניה לצרפתים בני דת משה.השיחות בבניין הסוכנות התארכו עד שאפילו השמש בכבודה ובעצמה יצאה וכבדה אותנו בנוכחותה.צריך להבין שפה מדובר שמאורע מרגש שלא מתרחש בכל יום ביומו. למזלי שכהשמש יצאה כבר סיימתי את סידורי הרשמיים עם סוכנים יהודיים האחריים על הא ודא חשובים, ופגשתי חבר של חבר של חברה שלי.בחור צרפתי שעשה עעלייה לפני שנה.הוא עושה תואר שלישי בטכניון (בגיל 25) ומשמש כמתרגל להנדסת חשמל.הסתבר אחרי החהליכה מרובה ברחובות העיר עם הסבר מדוקדק עם שמות ארכיטקטים רובעים בתי קפה וכו, שהאיש מומחה גם ברפלקסולוגיה.זה מנסיון של שעת מסאג' בפארק מלכותי אחרי הצהריים לצד שירת שירים של זמרים ולהקות ישראליים שהוא הפליא להכיר ולאהוב.ימי עבודה רגילים בפריז כמו יום שני הזה מרגישים כיום מיוחד.בגנים הציבוריים הכל הומה ונעים כאילו אין צרות ודאגות- כל עוד הציפורים מצייצות ומליוני הפרחים המסודרים ברקמה חיה, פורחים בשלל צבעים.

נדמה גם שהגברים המחולפים בעלי מדי בד עבים חובשי כובעים הרקומים בחוט שני כסוף- אינם חברי תזמורת המסתובבים בעיר אחרי הופעה, אלא שוטרי הגנים.תפקידם? אתם בטח תוהים כמוני- הוא לדאוג שאף אחד לא יושב על הדשא הרטוב והירוק, שאין ריבים בגן, שהציפורים זוכרות לזמר ושהכל- כולל עצים, כשורה.

השיחה הנעימה והסקרנות שבלהביט בפנני העולם החולפים ומשתנים בקצב מסחרר בשבילי הפארק- מכל הגילאים המינים והארצות התחלפה במהרה בהמשך השוטוים לעבר הרובעים הלאטיניים, חציית הסיין, המסעדות, הצרפתים ,התיירים ההומלסים ובעלי דירות הפאר.קשה להסביר במילים מועטות כלכך בשעת לילה מאוחרת כזו איזו מגוון ועושר תרבותי יש רק באנשים המהלכים ברחובות.בליל של צלילים וצבעים מתערבל עם רוח קרירה ונעלם בין הגגות הגבוהים.כדי להרגיש שממש מכירים דברים בקרוב, ישבנו בבית קפה יהודי קטן- ברובע היהודי מן הסתם בו ניתן למצוא חלות לשבת, תרי"ג מצוות קשורות בשקים עם סרט אדום, כל מאפי צרפת אפויים וטריים עם חותמת כשרות, אבל הכי חשוב ומרשים- זה הפלאפל המפוסרם אותו אוכלים עם לא אחר ממזלג.בנימוס, בהתאם לחוקי המקום.אף אחד לא צועק שנגמרו הפיתות, או מזמר שירי חמוצים וזיתים כבושים או מרשה לטיפת טחינה לנזול על חליפת ארבעת החלקים והעניבה.מדהים איך עם הצרפתי אילף את תרבות הפלאפל והפך אותה למוזיאון של מזון שבסוף התור מקבלים מנה ססגונית ומסודרת להפליא.

מאחר שקשה לסרב כלכך הרבה פעמים ביום לקינוחים הצרפתים- קינוחינו היה "מיל-דה- פוי" ז"א מליון דפים של בצק עלים הממולאים בינם לבין עצמם בקרמים רכים ומתוקים עם דוגמאות אסטטיות מסוכר וקרם וניל מעל.מעולה.אם מישהו מזדמן למאפייה מקומית צרפתית(הכי קרוב אליכם זה וודאי בנתניה) שווה לנסות את העניין.

אסיים בהתנצלות על כך ששכחתי את המצלמה שלי היום ככה שכל מה שקראתם לא מתועד בצבע וצורה.תאלצו להאמין ולהמתין לתמונות אחרות שתבאנה, אינשאללה.


Responses

  1. מאמינה לך 🙂


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

קטגוריות

%d בלוגרים אהבו את זה: